קריאה לחשבון נפש על עבודת הפרקליטות בישראל

מבוא

בתקופה האחרונה, רב העיסוק במהות התפקיד וויכוח רב ניטש על ההגדרה של גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות וכל כיוצא באלו, מהפן הפוליטי (התבטאויות שר המשפטים, ח"כ אמיר אוחנה ועוד) בואכה חברים למקצוע דוגמת עו"ד גיל ברינגר, יועצה המבריק של השרה לשעבר איילת שקד, ועד השופטת והנציבה בדימוס של הנבת"ם – נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות – הילה גרסטל ועוד רבים וטובים.

מאמרי זה לא יעסוק בשאלות כבדות משקל אלו, אלא בהתנהלות עורך דין מהשורה, אל מול גופי הייעוץ המשפטי והפרקליטות בישראל, באמצעות מידע שנאסף על ידי בעבודת מחקר שאני מבצע מזה זמן מול חברים למקצוע ומניהול תיקים שונים במשרדי.

אומר זאת כבר כאן, ידוע לי היטב כי רוב רובם של עורכי הדין, היועצים המשפטיים והפרקליטים בשירות המדינה הינם אנשים טובים העושים מלאכתם נאמנה, באמינות ובמסירות אין קץ. אך מהתנהלות מול היועצים המשפטיים השונים והפרקליטויות השונות, במשך שנים כעורך דין וממידע שאספתי מחברים למקצוע, עולים לא מעט כשלים משמעותיים בהתנהלות אנשי הייעוץ המשפטי והפרקליטות, חלק מכשלים אלו הינם מערכתיים וחלקם אישיים ובכך יעסוק מאמרי זה מתוך קריאה לטיוב ותיקון המצב הקיים.

על תפקיד הפרקליטות ומייצגי המדינה –מקובל כי תפקידי הייעוץ המשפטי והפרקליטות, כוללים ארבעה ראשים – 1. התביעה הכללית. 2. ייצוג המדינה. 3. הייעוץ המשפטי. 4. ייצוג אינטרס הציבור.

במשך שנים, ראו עצמם גורמי הייעוץ המשפטי והפרקליטות כמי שמחוייבים לצדק ולהגינות ומשכך ראו עצמם כעורכי דין מיוחדים, אשר חובת הנאמנות שלהם על פי כללי האתיקה הינם בראש ובראשונה לציבור הרחב ולא לפרסונה הפוליטית ו/או המקצועית אותה הם מייצגים בפועל. הדבר עלה והתקבל בפסיקות רבות בישראל ואף קיבל ביטוי במאמרים אקדמיים רבים, תוך הצדקה של התנהלות זו, הקובעת כי בפועל הלקוח הוא הציבור.

התנהלות זו נבעה מכך שגורמי הייעוץ המשפט והפרקליטות ראו עצמם כמי ששותפים ו/או שומרי סף על מדיניות המדינה כיישות משפטית למול אזרחיה ובכלל למול כולי עלמא.

ביטוי לאמור מצוי באופן רשמי בקוד האתי לפרקליטי המדינה מחודש אוגוסט 2013, סעיף הייעוד בו קובע לאמור:

"פרקליטות המדינה מופקדת כנאמן הציבור על ייצוג מדינת ישראל בהליכים ובפעולות משפטיות בפני ערכאות המשפט, למען השמירה על שלטון החוק והאינטרס הציבורי; וזאת, תוך קבלת החלטות על פי דין, הובלת מדיניות משפטית וביטויה ביעדי אכיפת החוק, שותפות בעיצוב החלטותיהם המשפטיות של גורמים אחרים ברשות המבצעת ובאחריות וסמכות לייצוג גופי הממשלה השונים והאינטרס הציבורי בפני בתי המשפט." (ההדגשות אינן במקור)

כך גם בפרק החזון, בפרק ערכי היסוד של הפרקליטות ובפרק הכללים חוזר על עצמו כחוט השני המחוייבות שיש לפרקליטות המדינה לאינטרס הציבורי.

בעניין זה ובעומק מרחב הפעולה שיש במסגרת הליכי קדם בג"ץ ראו מאמרו של פרופ' יואב דותן, "קדם בג"ץ" ודילמות חוקתיות לגבי תפקידה של פרקליטות המדינה במסגרת ההתדיינות בבג"ץ, משפט וממשל ז' תשס"ד.

בעיות שצצו לאחרונה

הכשל המערכתי שהתגלה בהתנהלות השופטת רונית פוזננסקי-כץ וענין המסרונים בינה לבין עו"ד שחם-שביט בהן נכתב:

עו"ד שחם-שביט: "לפחות הבשורות הנחמדות שאור ועמיקם ישוחרר מחר בתנאים". תראי מופתעת".

השופטת פוזננסקי-כץ השיבה: "אני מתחילה לעבוד על הבעה הולמת של הפתעה מוחלטת".

עו"ד שחם-שביט הוסיף בהתייחסו להנדלר ולאיריס אלוביץ': "סטלה ואיריס נבקש מחר ימים ספורים. יבקשו שלושה. את בהחלט, אבל בהחלט יכולה לתת יומיים…".

השופטת פוזננסקי-כץ השיבה: "אתה ממשיך לגלות לי הכל ואני אאלץ להיראות ממש ממש מופתעת". בהמשך כתבה השופטת פוזננסקי-כץ: "אולי המתווה שחשבנו עליו אינו כה רחוק מהמציאות".

בהודעה נוספת, כתב עו"ד שחם-שביט: "זה עלה לי בדם, כמעט הרביצו לי או עצרו אותי בלהב."

ההחלטה האחרונה של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כבוד השופט פרידלנדר, שמפאת חשיבותה אביאנה ככתבה וכלשונה:

"תגידי, את עושה צחוק? איזו מן בקשה זו? נראה לך שזה עוזר לי באיזושהי צורה? לו רציתי לפסוק כמה שבא לי, הייתי פוסק זאת במסגרת פסה"ד ולא מזמין בקשה נפרדת! למקרה שזה לא היה ברור, התכוונתי לבקשה קונקרטית לפסוק סכום מסוים, בצירוף הנמקה ואסמכתאות המצדיקות לפסוק את הסכום הזה, לרבות תחשיב לפי התעריף המינימלי המומלץ לפי כללי לשכת עוה"ד ככל שמבוקש להסתמך עליו, וקבלות על ההוצאות בפועל, אם היו: והכל כמובן בהיקף מידתי שלא יעלה על 3 עמודים ברוטו.

מכיון שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בבקשה חסרת תועלת כזו מפמ"ד (אזרחי) – אציע כי המשנה לפרקליט המחוז תנחה את פרקליטיה כיצד מגישים בקשה להוצאות ושכ"ט עו"ד."

הביקורת הלא סמויה שהטיח בהחלטה הנ"ל כבוד שופט המחוזי בבאר שבע בסגנית פרקליט ובפרקליטות מחוז דרום, תגובת הפרקליטות להחלטה זו והחלטת ההתנצלות של כבוד השופט המכובד, הותירו אותי עם הדילמה האם במקרה בו היה מדובר בעורך דין מהשורה גם היה מאפשר לו בית המשפט מקצה שיפורים בהגשת בקשה לפסיקת הוצאות, או שמא היה נותן החלטה כגון "לאור האמור והמפורט בבקשה איני מוצא לנכון לפסוק הוצאות."? (אודה שבניהול תיקים למול פרקליטות מחוז דרום הופתעתי לרעה מאוד מרמת ההתנהלות והטעויות הבסיסיות שנערכו בתיק אותו ניהלתי).

כשלים לדומא

ראיית האינטרס הציבורי – בלא מעט תיקים אותם ניהלתי ובלא מעט תיקים שניהלו חבריי אחריהם עקבתי, עלתה התמונה כי פרקליטי המחוזות (בניגוד גמור פרקליטות המדינה ובניגוד זועק לפרקליטי מחלקת הבג"צים) בוחנים את עצמם בעיקר על סיום התיק בניצחון למול הצד השני ופעמים רבות האינטרס הציבורי נרמס ונדחק פינה. הדוגמאות לכך אצלי הן רבות ומגוונות.

קרב לא הוגן – אין – ולא יכול להיות – חולק כי פרקליטות המדינה הינה משרד עורכי הדין הגדול בישראל. לעובדה זו, למאסיביות הקשר שישנו בין הפרקליטות לבין בתי המשפט מכח היותם מייצגים יום יום בפני שופטים בערכאה ספציפית ולתדמית שנרכשה במשך שנים לפרקליטויות בכלל, ישנו משקל כבד על האמון (לעיתים אמון יתר ועודף) שנותן בית המשפט לפרקליטים באשר הם.

כאמור, לאמון זה יש לרוב על מה לסמוך, אך כעורך דין העוסק בתחום כבר כמעט עשור נתקלתי רבות בהתנהלות בעייתית של פרקליטים המנצלים אמון זה לצורך התנהלות בניגוד לכללים שנקבעו בקוד האתי של הפרקליטות.

זלזול של פרקליטים במועדים שנקצבו על ידי בית המשפט, גרירת הליכים, התנהלות כוחנית, אי מתן מענה ראוי לפניות, ועוד, לא היו מחזה נדיר בהתנהלות פרקליטים בתיקים אותם ניהלתי במשך השנים.

הפרקליטים והפרקליטות זוכים, לטעמי, לזכות עיון כמעט בלתי מוגבלת בתיקים שנערכו בדלתיים סגורות ו/או תחת חיסיון, שכן תיקי הפרקליטות כולם רשומים תחת פרקליט המחוז. נקודה זו הינה נקודה היוצרת אי-שיוויון מובנה, בין הפרקליטים לבין עורכי הדין מהשורה, ויש לבחון היטב ולעומק את הדרכים לפתור כשל קשה זה, המוביל לכך שישנם לא מעט תחומי משפט בהם לעורך דין מהשורה אין דרך ללמוד על ההלכות המשפטיות ו/או הפסיקות שנפסקו בתחומים אלו.

התנהלות מיושנת ומתנשאת – כל נושא המצאת המסמכים לפרקליטויות וההתעקשות על המצאה פיזית של כתבי טענות, תוך בזבוז זמן עבודה ציבורי, בגין הדרישה מהם שוב לסרוק ו/או לשמור מנט המשפט לתוך התיק האלקטרוני המנוהל בפרקליטויות, יש בו אך כדי לייצר מעין "מעמד-על" לעורכי דין מהפרקליטות מול עורכי הדין הפרטיים שמעמדם "נחות" יותר. בנקודה זו, לטעמי, נדרש שינוי מיידי והתאמה של התנהלות הפרקליטות לעידן הנוכחי, כאשר אנו ניצבים על סף שנת 2020.

כעורך דין שהגיע להמציא כתבי טענות לפרקליטות, זכיתי לחוות את התחושה הלא נעימה של מסלול החתחתים עד למסירת המסמך. החל בצורך באישור השומר בכניסה לחצר הפרקליטות, דרך הדרישה להפקיד תעודה מזהה בכניסה לבניין וכלה בליווי של השומר באופן צמוד – כאחרון החשודים – עד מזכירות המחלקה הרלוונטית של הפרקליטות, והגעה ליעד הנכסף של המצאת המסמך וקבלת חותמת "נתקבל". לא ניתן להסכים להתנהלות לא מכובדת, בלשון המעטה, שכזו, יש לפעול לשינוי מיידי של המצב, ולאפשר כניסה חופשית לעורכי דין באמצעות הצגת תעודת עורך דין לשומר. ככל ויש חשש להתנהלות לא תקינה של עורך דין, הרי שהדין האתי החל הינו מידתי ודי בו לצורך התמודדות עם כל כשל וחשש פוטנציאליים.

סיכום

אני קורא לראשי הלשכה ולראשי הפרקליטות להקים שולחן עגול בראשות שופט, בו יהיו שותפים עורכי דין וליטיגטורים מהשטח, לצד אנשי פרקליטות, על מנת לדון ולהביא לפתרון הכשלים שהוצגו במאמרי זה.

אני קורא לראשי הלשכה ולראשי הפרקליטות להפסיק את ההתנהלות הבעייתית למול נציבות הביקורת – הנבת"ם. הלשכה צריכה להשמיע קול ברור וחזק, לעמוד לצד הנציבות ולגנות את ההתנגדות שישנה לביקורת על התנהלות הפרקליטים. חובתנו לאפשר קיומה של ביקורת איכותית ועניינית על כשלים, והקפדה על פתרונם. לא ניתן לקבל שהפרקליטות והפרקליטים המחזיקים כח רב מאוד וחיי אדם בידיהם, יתנהלו תחת ביקורת עצמית בלבד, דבר שאינו מקובל כלל, בארץ ובעולם.

בכל הנוגע להתנהלות אישית פסולה של פרקליטים שונים שדוגמאות בלתי מייצגות הובאו במאמרי זה, הרי שכאמור לעיל ידוע לי היטב שאותם פרקליטים הינם מיעוט שבמיעוט, אך ברור הוא שחבל לאפשר למיעוט שכזה להוציא שם רע לרוב המהותי והטוב של הפרקליטים העובדים בפרקליטות ועושים מלאכתם על הצד הטוב ביותר, למען שמירה על חוק וסדר במדינה. אני תקוה שלא נגיע לימים בהם ניאלץ להשתמש בכלים של הגשות תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין כנגד פרקליטים שכאלו.